עברו כמעט שבועיים מאז שראיתי את ואלס עם באשיר ועדיין לא נרגעתי ממנו. ארי פולמן יצר סרט אישי, מרגש וחזק. חווית הצפיה הייתה טוטאלית, הותקפתי מכל הכיוונים: הסיפור, הבימוי, המוזיקה (מקס ריכטר) והאיורים (שכחתי משהו?) השאירו אותי עם פופקורן קר, ראש מלא דאגות ולחץ בחזה. עבורי שיא הסרט היה הואלס במחלף (מה שמסתדר מעולה עם שם הסרט) - זה היה פורקן קורע לב לסצינה מורטת עצבים. מבין כל המעלות של הסרט כרטיס הכניסה שלו לשמנטורה הם האנימציה והעיצוב עליהם אחראים יוני גודמן ודוד פולונסקי (כ-ב-ו-ד-!) שמגיע לכל אחד מהם לפחות פוסט אחד נפרד.
מקורות יודעי דבר מסבירים שההישג של הסרט הוא עצם הפקתו בתנאים מינמליים תוך פיתוח שיטות עבודה חדשניות ואפקטיבית.
מספיק דיבורים
לכו לראות עוד היום
סופר איילי
מקורות יודעי דבר מסבירים שההישג של הסרט הוא עצם הפקתו בתנאים מינמליים תוך פיתוח שיטות עבודה חדשניות ואפקטיבית.
מספיק דיבורים
לכו לראות עוד היום
סופר איילי
